שיר גמילה שמלא בגאווה

קוּמִי, לֵאָה, קוּמִי, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר עָלְתָה

צִפּוֹר קְטַנָּה בַּחַלּוֹן שָׁרָה לָךְ בְּשִׂמְחָה

מְצַחְצְחִים שִׁנַּיִם עַד שֶׁהֵן מַבְרִיקוֹת

לוֹבְשִׁים חֻלְצָה, מִכְנָסַיִם וְגַרְבַּיִם צִבְעוֹנִיּוֹת

אֲרוּחַת בֹּקֶר: פְּרוּסָה וְקְצָת גְּבִינָה

תִּיק עַל הַגַּב, בַּקְבּוּק וְקֻפְסָה קְטַנָּה

נְשִׁיקָה לְאִמָּא, חִבּוּק גָּדוֹל לְאַבָּא

וְהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, הַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה בָּאָה

בַּגַּן נְצַיֵּר וְנִבְנֶה מִגְדָּל

נִרְקֹד בַּמַּעְגָּל וְנָשִׁיר בְּקוֹל גָּדוֹל

וּבַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁהַיּוֹם יִגָּמֵר

לֵאָה תְּסַפֵּר: הָיָה לִי יוֹם מְאֻשָּׁר