סולי
האזור האישיליצור שיר

גמילה ממוצץ: מתי, איך ומה עוזר, כולל פיית המוצצים

אין גיל אחד שבו חייבים להיפרד מהמוצץ. יש משפחות שנפרדות ממנו לפני גיל שנתיים, ויש שמחכות לגיל הגן. מה שעוזר הוא לבחור תקופה רגועה, להחליט על שיטה ולהיצמד אליה, ולתת לילד דרך להיפרד שהוא מבין: טקס, סיפור או שיר. הנה איך עושים את זה, ומה עושים בלילות הראשונים.

מאת צוות סוליפורסם ב־5 דקות קריאה

קופסת מתנה פתוחה על מיטה ובתוכה מוצץ, ולידה פעוט מחבק דובי

מתי זה הזמן

בחודשים הראשונים מוצץ עוזר לתינוקות רבים להירגע ולהירדם, ואין סיבה למהר. השאלה עולה בדרך כלל אחר כך, כשהמוצץ כבר לא רק עוזר להירדם, אלא הופך למשהו שהילד מחפש כל היום.

סימנים שאולי הגיע הזמן:

  • הילד מדבר עם המוצץ בפה, או מוציא אותו כדי לדבר ומיד מחזיר.
  • המוצץ איתו כל היום, גם במשחק ובגן, ולא רק לפני השינה.
  • רופא השיניים או רופא הילדים העירו על השיניים או על הנשיכה.
  • הילד עצמו מתעניין: שואל מתי ייפרד מהמוצץ, או מספר שחבר בגן כבר לא צריך אותו.
  • הילד מצליח להירגע גם בדרכים אחרות: חיבוק, בובה, שיר.

שימוש ממושך במוצץ עלול להשפיע על התפתחות השיניים, ולכן כדאי לשאול את רופא השיניים או את רופא הילדים מה מתאים לילד שלכם. הם יכולים להגיד אם יש סיבה להקדים, או שאפשר לחכות בנחת.

ומתי לא: סמוך ללידה של אח, בתחילת שנה בגן חדש, במעבר דירה או בזמן מחלה. גם לא באותו שבוע שבו מתחילים גמילת לילה. פרידה מהמוצץ דורשת כוחות, וכדאי שלא תבוא יחד עם עוד שינוי גדול.

גמילה הדרגתית או בבת אחת

יש שתי דרכים עיקריות, ושתיהן עובדות. מה שחשוב הוא לבחור אחת ולהתמיד בה.

גמילה הדרגתית מתאימה במיוחד לפעוטות צעירים, שעוד לא מבינים הסברים מורכבים:

  1. המוצץ גר במיטה. מוצץ רק בשינה, בבית. ביום הוא נשאר במיטה ומחכה.
  2. רק להירדם. אחרי שהילד נרדם, מוציאים את המוצץ בעדינות.
  3. בלי מוצץ בצהריים. קודם נפרדים ממנו בשנת הצהריים, שבה קל יותר לוותר.
  4. הלילה האחרון. כשהמוצץ כבר כמעט לא בשימוש, קובעים ערב פרידה.

פרידה בבת אחת מתאימה בדרך כלל לילדים גדולים יותר, שמבינים מה זה ״עוד שלושה ימים״. מספרים לילד כמה ימים לפני, מסמנים את היום בלוח, עושים טקס פרידה, ומאותו ערב אין מוצץ. הלילות הראשונים קשים יותר, אבל התהליך קצר.

בשתי הדרכים, הכלל החשוב ביותר הוא עקביות. אם אחרי הפרידה מחזירים את המוצץ בלילה קשה, הילד לומד שבכי מחזיר אותו, והפעם הבאה תהיה קשה יותר.

ועוד דבר: לא חותכים ולא מנקבים את המוצץ כדי ״לקלקל״ אותו. מוצץ פגום עלול להיקרע, וחתיכה קטנה ממנו היא סכנת חנק.

פיית המוצצים וטקסי פרידה

ילדים נפרדים בקלות רבה יותר כשיש לפרידה סיפור. הסיפור המוכר ביותר הוא פיית המוצצים: הילד אוסף את כל המוצצים לקופסה ומשאיר אותה ליד המיטה, ובלילה הפיה לוקחת אותם לתינוקות שצריכים אותם ומשאירה במקומם מתנה קטנה.

כמה דברים שעוזרים לטקס לעבוד:

  • לשתף את הילד בהכנות. לקשט יחד את הקופסה, לבחור איפה היא תחכה, ולהכתיב להורה מכתב קצר לפיה.
  • לאסוף את כל המוצצים. גם את זה שבתיק, את זה שבאוטו ואת זה שאצל סבתא. מוצץ שנשכח במגירה יימצא בדיוק בלילה הכי קשה.
  • מתנה קטנה. בובה חדשה לחבק, ספר או מנורת לילה. משהו שקשור לשינה עובד טוב במיוחד.
  • לספר את הסיפור שוב. בימים שאחרי, הילד ירצה לשמוע שוב לאן הלכו המוצצים. זה חלק מהפרידה.

ספרו לגננת על התוכנית לפני ערב הפרידה. ילדים מספרים בגן על הפיה ועל המתנה, והגננת יכולה לשמוח איתם ולחזק אותם, וגם לשים לב אם הילד מחפש מוצץ במהלך היום ולתמוך בו בדרך אחרת.

לא כל ההורים אוהבים סיפורי פיות, וזה בסדר. אפשר לתת את המוצצים לתינוק במשפחה, לשלוח אותם ״בדואר לתינוקות״, או פשוט להגיד את האמת: מוצצים הם לתינוקות, והילד כבר גדול. גם הסבר ישיר כזה עובד, כשנותנים לילד כמה ימים להתרגל לרעיון.

הלילות הראשונים בלי מוצץ

רוב הקושי מתרכז בלילות הראשונים, ובמיוחד ברגע ההירדמות. כמה דברים שעוזרים:

  • חפץ מעבר. בובה רכה או שמיכה קטנה שהילד מכיר עוד לפני הפרידה, ושמחכה לו במיטה.
  • טקס שינה קצת ארוך יותר. עוד סיפור, עוד חיבוק, שיר קבוע. על בניית טקס כזה כתבנו במדריך טקס שינה לילדים.
  • נוכחות רגועה. אם הילד בוכה, נשארים לידו, מלטפים ומדברים בשקט. לא צריך לפתור את הבכי, רק להיות שם.
  • יום פעיל. משחק בחוץ, גינה, אוויר. ילד עייף נרדם מהר יותר, גם בלי מוצץ.
  • מילים טובות בבוקר. לספר לילד בארוחת הבוקר, וגם לסבתא בטלפון, כמה הוא היה אמיץ בלילה.

יש ילדים שמתחילים למצוץ אצבע אחרי הפרידה מהמוצץ. אם זה קורה, אל תיבהלו ואל תעירו על זה כל הזמן. אם זה נמשך ומדאיג אתכם, שאלו את רופא השיניים או את רופא הילדים.

ואם אחרי שבועיים או שלושה הילד עדיין מתקשה מאוד להירדם, מתעורר שוב ושוב ונראה מותש, אפשר לעצור. אין בעיה לחכות כמה חודשים ולנסות שוב, ואחות טיפת חלב או רופא הילדים יכולים לעזור לבנות תוכנית שמתאימה לילד שלכם.

שיר פרידה מהמוצץ

שיר הוא דרך טובה לסגור את הסיפור. אפשר לשיר אותו בערב הפרידה, כשהקופסה מוכנה ליד המיטה, ולחזור אליו בכל לילה של השבוע הראשון.

שיר פרידה מהמוצץ עם השם של הילד יכול לספר בדיוק את הסיפור שבחרתם: הפיה שבאה בלילה, התינוק שקיבל את המוצץ, הבובה החדשה שמחכה במיטה. ובעיקר, הוא אומר לילד בקול ברור שהוא גדול ואמיץ, ושההורים גאים בו.

אותו רעיון עובד גם בשלבים אחרים של התקופה הזאת. הורים רבים מכירים אותו מהגמילה מחיתולים, שבה שיר קצר אחרי כל הצלחה הופך את הרגע לחגיגה קטנה.

שאלות נפוצות

באיזה גיל גומלים ממוצץ?

אין גיל אחד שמתאים לכולם. משפחות רבות נפרדות מהמוצץ בין גיל שנתיים לגיל הגן. כדאי לשאול את רופא השיניים או את רופא הילדים אם יש סיבה להקדים במקרה של הילד שלכם.

כמה זמן לוקחת גמילה ממוצץ?

בפרידה בבת אחת הלילות הראשונים הם בדרך כלל הקשים, ואחריהם זה הולך ונהיה קל יותר. גמילה הדרגתית לוקחת יותר זמן, לפעמים כמה שבועות, אבל כל שלב בה קטן יותר.

מה עושים כשהילד בוכה בלילה בלי מוצץ?

נשארים לידו, מרגיעים בקול שקט ובליטוף, ומציעים את הבובה או השמיכה שהוא אוהב. אחרי שנפרדתם, עדיף לא להחזיר את המוצץ, כי זה מלמד שבכי מחזיר אותו.

מה זה פיית המוצצים?

סיפור שעוזר לילדים להיפרד: הילד משאיר את המוצצים בקופסה ליד המיטה, ובלילה הפיה לוקחת אותם לתינוקות ומשאירה במקומם מתנה קטנה.

גמילה ממוצץ בגיל 4, זה מאוחר מדי?

לא צריך להיבהל. ילד בגיל הזה כבר מבין הסברים וטקסים, ולכן הפרידה לפעמים דווקא קלה יותר. אם יש שאלה לגבי השיניים או הדיבור, רופא השיניים או רופא הילדים יוכלו לעזור.