סולי
האזור האישיליצור שיר

אבא במילואים: איך עוזרים לילדים קטנים עם הגעגוע

כשאבא או אמא יוצאים למילואים, ילדים קטנים צריכים בעיקר שלושה דברים: הסבר פשוט ונכון, שגרה שנשארת דומה ככל האפשר, ודרך להרגיש קרובים להורה שלא בבית. רוב הילדים מסתגלים עם הזמן, גם אם יש ימים קשים. הנה מה שעוזר בפועל, איך שומרים על קשר מרחוק, ומתי כדאי לבקש עזרה.

מאת צוות סוליפורסם ב־5 דקות קריאה

ילד יושב ליד חלון עם דובי גדול, ולידו מעיל ירוק תלוי על כיסא

איך מסבירים לילד מה זה מילואים

ילדים קטנים לא צריכים הסבר ארוך. הם צריכים לדעת מה קורה, מי נשאר איתם, ומתי יראו את ההורה שוב, גם אם התשובה היא ״עוד לא יודעים״.

  • משפט אחד, פשוט ונכון. ״אבא הולך למילואים. הוא יהיה בצבא, עם עוד חיילים, ואמא נשארת פה בבית.״ אפשר להוסיף פרט מוכר: מי יבוא לאסוף מהגן, ומי יקריא סיפור בערב.
  • פרידה לפני היציאה, אם אפשר. פרידה קצרה וברורה עדיפה על יציאה בזמן שהילד ישן. גם כשהיא קשה, ילדים מתמודדים טוב יותר עם פרידה שראו.
  • לענות על מה שנשאל. ילד בן שלוש ישאל ״מתי אבא בא?״. ילד בן שש ישאל אולי ״זה מסוכן?״. עונים על השאלה עצמה, בכנות ובקצרה, בלי להוסיף מידע שלא ביקש.
  • לא להבטיח מה שאי אפשר לקיים. במקום תאריך מדויק שאולי ישתנה, אפשר להגיד ״עוד לא יודעים בדיוק, ונספר ברגע שנדע״.
  • סיפור חברתי. זה סיפור קצר עם תמונות, שמתאר את המצב מנקודת המבט של הילד: אבא במילואים, מי לוקח לגן, מה עושים כשמתגעגעים. אפשר להכין אותו לבד, עם תמונות של המשפחה, ולקרוא אותו שוב ושוב.

כל מה שנכתב כאן נכון גם כשאמא היא זו שבמילואים. מה שחשוב לילד הוא מי נשאר, ומה נשאר כמו שהיה.

שגרה כעוגן

כשמשהו גדול משתנה, הדברים הקטנים שנשארים קבועים נותנים ביטחון. ככל שאפשר, כדאי לשמור על:

  • אותן שעות. קימה, גן, ארוחת ערב ושינה, בערך באותן שעות.
  • אותו טקס שינה. אם ההורה שבמילואים היה זה שמקריא את הסיפור, אפשר להקליט אותו מקריא כמה סיפורים לפני היציאה.
  • הגן. כדאי לספר לגננת שאבא או אמא במילואים. כך היא תוכל לשים לב לשינויים, ולא תופתע אם הילד ידבר על זה.
  • עזרה מבחוץ. ההורה שנשאר בבית עושה עבודה של שניים. סבים, חברים ושכנים שלוקחים יום אחד בשבוע הם לא מותרות. הם חלק מהשגרה.

לא הכול יישאר כמו קודם, וזה בסדר. ארוחת ערב פשוטה יותר או ערב מול סרט הם לא כישלון. ילדים זוכרים בעיקר את האווירה, ופחות את התפריט.

געגוע, כעס ופחד: מה נורמלי

ילדים מבטאים געגוע בדרכים שלא תמיד נראות כמו געגוע:

  • חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר. הרטבה בלילה אחרי גמילה, בקשה לבקבוק, דיבור של תינוק.
  • קשיי שינה. קימות בלילה, פחד להירדם לבד, בקשה לישון במיטה של ההורים.
  • כעס. לפעמים דווקא על ההורה שנשאר, כי הוא זה שנמצא.
  • שאלות שחוזרות. אותה שאלה כמה פעמים ביום. זו דרך של ילדים לבדוק שהתשובה לא השתנתה.
  • משחק. ילדים משחקים בחיילים, בשיחות טלפון לאבא או בפרידות. זו דרך טבעית לעבד את מה שקורה.

מה עוזר: לתת לרגש שם במשפט פשוט, כמו ״קשה כשאבא לא בבית, גם אני מתגעגעת אליו״, להישאר רגועים, ולא למהר לתקן. רוב התגובות האלה נרגעות כשהשגרה מתייצבת. אם הפחדים מופיעים בעיקר בלילה, יש רעיונות במדריך פחד מחושך אצל ילדים.

כדאי לשים לב גם למה שהילד שומע. חדשות בטלוויזיה או ברדיו, ושיחות של מבוגרים בחדר, יכולים להפחיד גם כשנדמה שהילד לא מקשיב. עדיף לשמוע חדשות כשהילדים לא בסביבה.

קשר מרחוק: שיחות, הודעות קוליות וטקסים

  • שיחות קצרות. לילד קטן מתאימה יותר שיחת וידאו של שתי דקות משיחה ארוכה. יש ילדים שנעצבים דווקא אחרי שיחה. זה לא אומר שצריך להפסיק, רק לקצר ולסיים ברגע טוב.
  • הודעות קוליות. ההורה שבמילואים יכול להקליט סיפור, בוקר טוב או לילה טוב. אפשר להשמיע אותן שוב ושוב, גם כשאין קליטה.
  • חפץ מעבר. חולצה של אבא על הכרית, תמונה ליד המיטה, צמיד זהה לשניהם.
  • לוח ספירה. לוח שנה שמסמנים בו כל ערב יום. מתאים רק כשיודעים בערך מתי ההורה יחזור, ואם התאריך משתנה, מסבירים.
  • ציורים ומכתבים. ילד שמצייר לאבא מרגיש שהוא עושה משהו בשבילו. אפשר לצלם ולשלוח.
  • טקס קבוע. אותה מילה לפני השינה, אותו שיר, אותה נשיקה לתמונה. משהו שקורה גם כשאבא בבית וגם כשהוא לא.

הקשר לא צריך להיות מושלם או יומיומי. גם הודעה קולית אחת בשבוע, שהילד יכול לשמוע שוב, עושה הרבה.

שיר מאבא לפני השינה, והחזרה הביתה

שיר עם השם של הילד, שמספר על מה שהוא ואבא עושים יחד ושההורה שבמילואים בחר בשבילו, הוא עוד דרך להרגיש קרובים. אפשר להשמיע אותו בטקס השינה, באוטו בדרך לגן או ברגע של געגוע. שיר לילד מאבא שבמילואים אפשר להזמין גם מרחוק, ולשלוח הביתה כקישור. יש גם שיר מאמא לילד, כשאמא היא זו שבמילואים.

גם החזרה הביתה היא מעבר. ילדים מגיבים לפעמים בהתרחקות, בכעס או בהיצמדות. כדאי לתת זמן, לא לצפות שהכול יחזור מיד למה שהיה, ולחזור בהדרגה לתפקידים הקודמים, כמו מי מקריא את הסיפור בערב.

מתי כדאי לבקש עזרה

רוב התגובות של ילדים לפרידה נרגעות תוך כמה שבועות. כדאי להתייעץ עם רופא הילדים, עם הגננת או עם השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ״ח) ברשות המקומית כש:

  • קשיי השינה, הפחד או ההתפרצויות נמשכים כמה שבועות ולא משתפרים.
  • הילד מפסיק לשחק, לאכול או ללכת לגן כרגיל.
  • יש נסיגה בולטת שלא חולפת, למשל בדיבור או בגמילה.
  • הילד מדבר הרבה על פחד שמשהו רע יקרה.

גם להורה שנשאר בבית מותר לבקש עזרה. אם אתם מרגישים שאתם לא מחזיקים, אפשר לפנות לרופא המשפחה, לקופת החולים או לקו הסיוע של ער״ן בטלפון 1201. לבקש עזרה זה חלק מלשמור על הילדים.

שאלות נפוצות

איך מסבירים לילד שאבא במילואים?

במשפט אחד פשוט ונכון: אבא בצבא, עם עוד חיילים, ומי נשאר בבית. עונים על השאלות שהילד שואל, בקצרה, ולא מבטיחים תאריך חזרה שאולי ישתנה.

ילד מתגעגע לאבא במילואים, מה עושים?

נותנים לגעגוע שם, שומרים על שגרה, ויוצרים קשר קבוע: הודעה קולית בבוקר, ציור ששולחים, שיר לפני השינה. אם הקושי נמשך כמה שבועות ולא משתפר, כדאי להתייעץ.

מה זה סיפור חברתי?

סיפור קצר עם תמונות, שמתאר מצב חדש מנקודת המבט של הילד ומה הוא יכול לעשות בו. מכינים אותו לבד, עם תמונות של המשפחה, וקוראים אותו כמה פעמים.

איך מסבירים מילואים לילד בן שנתיים?

במילים מעטות ובמשפטים קצרים: ״אבא בצבא. אמא פה, בבית.״ בגיל הזה חשובים בעיקר שגרה קבועה, חפץ מוכר של ההורה, והודעות קוליות קצרות שאפשר לשמוע שוב ושוב.

איך מכינים ילד לחזרה של אבא?

מספרים כמה ימים לפני, אם יודעים. אחרי החזרה נותנים זמן, ולא נבהלים אם הילד מתרחק או נצמד. החזרה לתפקידים הקודמים, כמו מי משכיב לישון, יכולה להיות הדרגתית.